יגאל פרסלר, 1968 – חי ועובד בתל אביב.

יצירתו של יגאל היא תוצר של תהליך התגבשות רב שנים, בהן פרסלר חקר, יעץ והיה איש סוד לאספנים, היסטוריונים ואמנים מובילים בארץ ובעולם. היכרות זו עם עולם האמנות עיצבה במידה רבה את שפת היצירה הייחודית שלו – בין החומרי לרוחני.

האמונה והפילוסופיה עומדות בלב פועלו והכוח המניע את יצירותיו. אמונה זו ,המובילה את פרסלר, משתלבת ביצירותיו דרך סל כליו המורכב מראייה רוחבית ומעמיקה של יחסי הגומלין בין ההיסטוריה והאמנות, ונובעת  מנסיונו והידע העשיר בעולם האמנות.

החומרים ליצירותיו הם תהליכים אסתטיים המושאלים מארסנל ההיסטוריה והשפה החזותית כולה – מהרנסנס ועד האמנות העכשווית – איקונות פופ ,אמנות המאה ה- 20, והמאה הנוכחית, כאשר האמנות התנתקה מרוחניות והחלה להנציח את האינדיוידואל תוך תהליכים של פירוק רעיוני, אידיאולוגי וצורני. לנוכח זאת, משאלתו של פרסלר היא דווקא להחדיר אליה ערכים נצחיים, קירוב לבבות ועושר פנימי.

בהתכתבות ברורה עם יצירות איקוניות ושיאניות ערך אספני, פרסלר נוגע בשאלות לגבי מהותה של האמנות העכשווית ותרבות הצריכה, כמראה המשקפת את החברה ואת התוכן הרוחני אשר בה. באמצעות מניפולציות רעיוניות וטכנולוגיה מתקדמת, פרסלר משתמש בתעתוע שמתגלם באמנות כדי לבטא להחדיר לתוכה אידאולוגיה ואמונה תוך רצון לבטא דרכה ערכים מקודשים. היצירות אמנם מגוללות בתוכן ביקורת על תרבות המערב, אך בו בזמן מייצרות אלטרנטיבה רעיונית ואסתטית. כל יצירה בגוף עבודותיו היא יצירה שלימה שמטרתה להיות לא רק דימוי או פסל אלא שואפת לחולל, הלכה למעשה, שינוי אמיתי בחיי הפרט.